משה (שיקו) סבן ז"ל

שיקו בן תמרה ואפרים, נולד ב- ט"ז בסיוון, תשל"ז 2/6/1977 בהוד השרון.

הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי "לפיד" המשיך בחטיבת הביניים "השחר" וסיים בתיכון "הדרים" במגמה ההומנית.

ב-21 בנובמבר 1995 התגייס לצה"ל והוצב ביחידת "אגוז" שבחטיבת גולני.

את תפקידו היחודי והמסובך מילא בהצטיינות. תוך הפגנת עצמאות ואחריות יוצאת דופן. יחד עם זאת, היתה בו שמחת חיים והחיוך תמידי.

בערב של יום כ"ח תשנ"ז 4/2/1997 קיפח את חייו באסון המסוקים,

מעל מושב שאר ישוב.

עוד לא מלאו לו עשרים בנופלו.

​

עכשיו שכבר אתה נמצא אי שם. מנסה אני להזכיר לך ולכולם

איך היית כאן...

איך שהיית הבן, הנכד, האח, והחבר החייל הכי אהוב

איך זה שאף פעם לא חשבת שמשם לא תשוב

איך אף פעם באמון שהקנו לך הבריות לא מעלת

ואיך את כל העולם הגדול הזה כיבדת...

איך לחבר בני אדם גדול כ"כ גרמת לאהוב אותך

איך עשית את הכל מבלי שאף אחד יסלוד ממך

איך גרמת לכולם לזכור אותך כשדמעה גולשת אך גם חיוך מסתער

על פניהם

איך שכולם נושאים את שמך בגאווה במחשבותיהם

איך תמיד ידעת מתי ומה בדיוק להגיד בלי לפגוע ומבלי להמריד

איך זה שתמיד מצאת זמן לכולם לעזור גם שהכי הרבה מהרת

איך זה שעל השגיך אף פעם לא סיפרת

איך על משמר צניעותך הקפדת תמיד לשמור

ובכל זאת תמיד כשנכחת התמלא המקום אור

איך היה מראה גופך חסון, יפה מושך ומלא עוז

ואיך זה שהקרובים אליך לא ידעו שאתה בסיירת אגוז

איך סמכת על כולם בעיניים עצומות

וכ"כ כעסת ששמעת שמדברים על אחר רעות

איך תמיד חשבת שכולם ראויים לך בלי הבדל של רקע דת גזע ומין

איך היית תמים אך יחד שנון וחכם

איך זה שהגדולים השכילו ממך, ולקטנים שמשת

מושא להערצה והיית כולך נושא לגאווה

והכי מסקרן שיקו שלי איך עשית את כל זה ב- 19 שנות חייך

ועכשיו אני רוצה לשאול ממך רק מעט מן התכונות

איפה אתה אחי כדי לתת לי את התשובות.