Memorial Red Rose

זוכרים את הנופלים

2עטר יצחק.jpg

1953-1972 יצחק עטר

יצחק בן רחל וויקטור, נולד ב- כ' באב, תשי"ג 23/7/1953 במושב אלישמע.
את חינוכו קיבל בגן הילדים במושב, אצל הגננת דליה שאותה כה אהב. יצחק למד בכיתה א' 2 שבבית הספר היסודי במושב, ולאחר מכן עבר לבית הספר האזורי בכפר מל"ל, אותו סיים בשנת 1967, בעת מלחמת ששת הימים.
עם תום לימודיו בבית הספר היסודי החליט יצחק, בשל החוש הטכני המפותח שניחן בו, ללמוד בבית הספר מקצועי.
הוא נרשם למוסד "מוסינזון" במגדיאל וכשסיים את הכיתה החמישית פנה למגמת מכונאות רכב. לאחר שלוש שנות לימודים, משהוקמה במוסד מגמת טכנאי רכב המשיך בה את לימודיו.
אולם, עם תום השליש הראשון החליט להתגייס לצה"ל. בצה"ל היה איש מקצוע – מכונאי רכב.
לאחר תקופת הטירונות עבר בהצלחה קורס של שישה חודשים, שהכשירו כטכנאי טנקים.
לאחר מכן עבר לשרת ביחידת שדה בסיני וכעבור שישה שבועות חלה.
במשך כחודשיים שכב על ערש דווי בבית החולים המרכזי בבאר שבע ולא יכול היה למחלתו.
בכ"ד בניסן תשל"ב 7/4/1972 נפטר ממחלה זו.

חיים בוקטוס 1962-1983

חיים בן גאולה ואשר, נולד בכ"ח בתמוז, תשכ"ב 30/7/1962 במושב אלישמע.
את לימודיו התחיל בבית הספר האזורי כפר-מל"ל.  אחרי שנה עבר לבית הספר הממלכתי-דתי מגדיאל. לאחר שהשלים שש שנות לימוד, עבר חיים למוסד החינוכי בכפר בתיה ולמד בו עוד שלוש שנים.
במאי 1980 התגייס לצה"ל ושירת בחיל התותחנים.
כשפרצה מלחמת שלום הגליל, עלה עם גדודו ללבנון.
הוא הצטיין בנכונותו להתנדב למשימות ביחידתו והתחבב על חבריו החיילים.
ב- כ"ב באייר משמ"נ 5/5/1983, עמד חיים להשתחרר משירות חובה. בבוקר יום זה שהה בביתו וקנה כיבוד לקראת מסיבת השחרור שעמד לערוך לחבריו.
בדרכו ליחידתו בלבנון, נקלע הרכב שבו נסע לקרב בין נוצרים למוסלמים באזור צוק-אל ערב, באש צולבת משני הצדדים נפגעו חיילי צה"ל, ביניהם היה חיים, שנפצע פצעי מוות. בן 21 היה בנופלו.

רפאל מגידש 1961-1982

רפי בן מיסה ומבורך,נולד ב-כ"ג בטבת, תשכ"ב 30/12/1961 בכפר סבא.
רפי למד בבית הספר האזורי בכפר-מל"ל וסיים את לימודיו בבית הספר
"עמי-אסף" בבית ברל, שם הוסמך כמכונאי רכב.
רפי היה מעורה בפעילויות חברתיות במושב, והיה דמות בולטת בחברה.
הוא אהב כדורגל, רכב על סוסים וגידלם.
עם זאת, מצא זמן לסייע למשפחתו בטיפול במשק המשפחתי, ועזר לאחיו ואחיותיו הצעירים ממנו. לקראת גיוסו לצה"ל עבר בהצלחה קורס נהיגה קדם צבאי.
במהלך שירותו בחיל השריון קיבל תעודת הצטיינות וכן נטל חלק במבצע שלום הגליל כנהג אמבולנס ומשאית.
ב-כ' בכסלו תשמ"ב 18/11/1982 נפל רפי בעת שירותו.

1965-1982 אורלי מגידש

אורלי בת אסתר ויוסף, נולדה ב 25/11/1965 במושב אלישמע.
אורלי הייתה נערה חייכנית עם גומה, אופטימית ומלאת שמחה ואהבת ארץ ישראל.
תחביביה היו פריטה על גיטרה וכתיבת שירים.
במסגרת לימודיה בבית הספר "אמירים" בהרצליה, יצאה לטיול עם כיתתה במעלה אפרים. במהלך הטיול האוטובוס התהפך וקיפח את חייה.
אורלי נפטרה ב 19/12/1982, מותה הפתאומי השאיר את כולם המומים והותיר ריקנות גדולה במשפחה.

1913-1951 לביא מרדכי

מרדכי נולד בשנת 1913 בלוב. נהרג בפעולת איבה בכ"ט בניסן תשי"א 5/5/1951

 

 מרדכי בן שרה ויצחק נולד בלוב, גדל עם שבעת אחיו ואחיותיו וקיבל חינוך ציוני.

ב- 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה. מרדכי גויס לצבא הבריטי מכיוון שהיה נתין אנגלי, והוא לחם לצד האנגלים בהודו ובמצרים.

בתום המלחמה בשנת 1944 נישא לבחירת ליבו.

 

בשנת 1949 עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בכפר סבא.

בשל הניסיון הצבאי הרב שמרדכי רכש הוא מונה לרכז הבטחון ואחראי על מחסן הנשק, בישוב שהיה בתהליך הקמה ע"י עולים מלוב, מדרום לכפר סבא - ישוב שלימים נקרא אלישמע.

במוצאי שבת, בכ"ט בניסן תשי"א 5/5/1951 בשעה 20:00 נכנס מרדכי למחסן הנשק כהרגלו. מסתנן מירדן ארב לו במחסן וירה בו מטווח קצר. מרדכי נפצע קשה ונפטר כעבור שעה. הוא הותיר אחריו אשה ובן.

 מרדכי הובא למנוחות בבית העלמין בכפר סבא. בן 38 היה בנופלו.

 חודשיים לאחר נפילתו הוקם הישוב אלישמע.

 אלמנתו ובנו של מרדכי עברו להתגורר במושב.

כהן אביבה 1959-2006

אביבה בת מיליה וראובן. נולדה ביום ד' בשבט תשי"ט (13.1.1959) במושב אלישמע. אחות לדורית, יצחק, גאולה, לינה, יוסף ותקוה.
אביבה, ילדה בריאה בגופה ובנפשה ונמרצת מאוד, הייתה גם תלמידה טובה שהשיגה ציונים מעולים. את לימודיה החלה בבית הספר היסודי שבכפר מל"ל והמשיכה לבית-ספר התיכון "בית ברל", שם סיימה את חוק לימודיה. היא הייתה קשורה מאוד לבית ולמשפחה, אהובה על הוריה אחיותיה ואחיה. בלטה בחריצותה ועזרה רבות לאביה במשק המשפחתי: קצרה את הירק, חלבה פרות, השקתה את אדמות הכותנה שבמושב, עבדה בלול, חילקה אוכל לחיות, שמרה ורעתה פרות וכן אספה בדים.
אביבה התאפיינה בחכמתה ובדרך המיוחדת שבה אהבה תמיד לעזור לכולם, למשפחה הקרובה והמורחבת ואף לקהילה. בשמחות, בעצב ובכל מצב הייתה שם עבור מי שנזקק לה. מילדותה היתה ספורטיבית, אהבה מאוד מוזיקה וכל חייה רקדה ריקודי עם.
במחצית חודש מרץ 1977 התגיסה אביבה לחיל הנח"ל. תחילה שירתה בקיבוץ מגידו, שם עבדה עבודה חקלאית מלאה. אביבה זכתה להערכה רבה הודות לחריצותה ולתרומתה הרבה לעבודה בקיבוץ וחברי הקיבוץ אימצו אותה לביתם והתייחסו אליה כאל בת.
בהיותה ציונית בכל רמ"ח אבריה, החליטה אביבה להמשיך את דרכה כאזרחית עובדת צה"ל במ.ר.צ. שבתל השומר, ובחורף 1990 החלה את שירותה בצבא הקבע בחיל הרפואה בבה"ד 10 כנגדת לוגיסטיקה. עשתה חיל בשירותה וזכורה כנגדת טובה, מעניקה ועוזרת.
בהיותה בת עשרים ושש נישאה אביבה לבחיר ליבה מנשה. בן זוגה היה בעל דואג ואוהב שידע להעריך את אופייה הנמרץ והטוב. בני הזוג קבעו את ביתם בנס ציונה, מקום לידתו של מנשה. במרוצת השנים נולדו להם שלושה ילדים: מורן – הבכורה, מילי השניה ובן הזקונים ציון.
אביבה היתה קרובה לטבע, התעניינה בביולוגיה, במדע, ברפואה ובידע רפואי ואת בתה הבכורה, מורן, שלחה לשרת בצבא כחובשת. היא עצמה השתלמה באוניברסיטת "דרבי" וסיימה תואר ראשון במנהל עסקים.
בגיל ארבעים וחמש כבה חיוכה של אביבה עת חלתה במחלה קשה. מאז, ובמשך שנתיים וחצי סבלה ייסורים רבים. בני משפחתה האוהבים – בעלה וילדיה, הוריה ואחיה – לא משו ממיטתה ועמדו לצידה לכל אורך התקופה הקשה, דואגים ותומכים בה עד ליומה האחרון.
ביום 15.8.2005, יום ההתנתקות, התנתקה גם המשפחה מביתה בנס ציונה ועברה לכפר סבא. אביבה, שכה רצתה לעבור דירה כשתשתחרר מצה"ל, נאלצה לעבור בחיפזון בכדי להיות קרובה למקום הולדתה ולבני משפחתה.
מחלתה של אביבה הכריעה אותה ביום ז' באלול תשס"ו
( 31.8.2006) והותירה את אוהביה בתחושת כאב והחמצה. בת ארבעים ושבע וחצי במותה. היא הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין במושב הולדתה, אלישמע. השאירה אחריה בעל, שתי בנות ובן, הורים, ארבע אחיות ושני אחים. על קברה נחקקו מילות הפסוק שכה אהבה מספר תהילים. " שיר למעלות אשא עיניי
אל-ההרים, מאין יבוא עזרי: עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ".

סבן (שיקו) משה 1977-1997

שיקו בן תמרה ואפרים, נולד ב- ט"ז בסיוון, תשל"ז 2/6/1977 בהוד השרון.

הוא החל את לימודיו בבית הספר היסודי "לפיד" המשיך בחטיבת הביניים "השחר" וסיים בתיכון "הדרים" במגמה ההומנית.

ב-21 בנובמבר 1995 התגייס לצה"ל והוצב ביחידת "אגוז" שבחטיבת גולני.

את תפקידו היחודי והמסובך מילא בהצטיינות. תוך הפגנת עצמאות ואחריות יוצאת דופן. יחד עם זאת, היתה בו שמחת חיים והחיוך תמידי.

בערב של יום כ"ח תשנ"ז 4/2/1997 קיפח את חייו באסון המסוקים,

מעל מושב שאר ישוב.

עוד לא מלאו לו עשרים בנופלו.

כשיו שכבר אתה נמצא אי שם. מנסה אני להזכיר לך ולכולם

 

איך היית כאן...

איך שהיית הבן, הנכד, האח, והחבר החייל הכי אהוב איך זה

שאף פעם לא חשבת שמשם לא תשוב

איך אף פעם באמון שהקנו לך הבריות לא מעלת ואיך את כל

העולם הגדול הזה כיבדת...

איך לחבר בני אדם גדול כ"כ גרמת לאהוב אותך

איך עשית את הכל מבלי שאף אחד יסלוד ממך

איך גרמת לכולם לזכור אותך כשדמעה גולשת אך גם חיוך מסתער

על פניהם איך שכולם נושאים את שמך בגאווה במחשבותיהם

איך תמיד ידעת מתי ומה בדיוק להגיד בלי לפגוע ומבלי להמריד

איך זה שתמיד מצאת זמן לכולם לעזור גם שהכי הרבה מהרת

איך זה שעל השגיך אף פעם לא סיפרת

איך על משמר צניעותך הקפדת תמיד לשמור

ובכל זאת תמיד כשנכחת התמלא המקום אור

איך היה מראה גופך חסון, יפה מושך ומלא עוז

ואיך זה שהקרובים אליך לא ידעו שאתה בסיירת אגוז

איך סמכת על כולם בעיניים עצומות

וכ"כ כעסת ששמעת שמדברים על אחר רעות

איך תמיד חשבת שכולם ראויים לך בלי הבדל של רקע דת גזע ומין

איך היית תמים אך יחד שנון וחכם

איך זה שהגדולים השכילו ממך, ולקטנים שמשת

מושא להערצה והיית כולך נושא לגאווה

והכי מסקרן שיקו שלי איך עשית את כל זה ב- 19 שנות חייך

ועכשיו אני רוצה לשאול ממך רק מעט מן התכונות

איפה אתה אחי כדי לתת לי את התשובות.